הסיפור של מעיין ונצ'י

היי לכולם! אני נצ׳י, בן 7, אמא, מעיין לוזון, אימצה אותי מצער בעליי חיים ירושלים לפני כשנה. אחרי שהזהירו אותה שאני נושך ובכל זאת רצתה להיות לי לאמא.
שנה שאנחנו עוברים ביחד המון, כי מסתבר שאני לא רק נושך מלא, אני נובח על כל דבר שלא בא לי טוב בעין, מכוניות, אנשים, אופניים, טרקטורים, כלבים, ציפורים ועוד..
לפני 3 חודשים הלכתי בהמלצת המאלפים שלי לוטרינר התנהגותי, שם אובחנתי כבעל הפרעה של דה סוציוליזציה ברמה קשה, או בעברית חוסר חיברות. מאז התחלתי לקבל כל בוקר כדור שעוזר לי להירגע, להראות סימנים לפני שאני נושך ולא ישר תוקף. והכי חשוב הכדורים עוזרים לי לישון כמו תינוק.
אחרי שהתחלתי להתאזן עם הכדורים ביליתי חודש ושבוע רחוק מאמא עם המאלפים שלי, אמא בכתה המון מגעגועים, שם למדתי קצת לשחק עם כלבים, להירגע כשאני רואה מכוניות או אופנים ולקבל מגע בצורה קצת יותר יפה  *אני לא מת על מגע למרות שאני ממש רוצה את זה.
מאז שחזרתי אני ואמא מסתדרים נהדר וכיף לנו ביחד, אנחנו עובדים המון ונהנים מטיולים אני מקבל המון חטיפים בזמן הטיול כי אני כלב טוב!
יש לנו עוד דרך ארוכה אבל אני לגמרי משתדל.