מידע חשוב< היסטוריית הגזע
היסטוריית הגזע
המלטז הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר ונעוץ היטב בדפי ההיסטוריה לאורך כ-2000 שנים. אמנים, משוררים וסופרים הנציחו את גזע קטן זה בתרבויות הקדומות של יוון, רומא ומצרים, הם אף אוזכרו על ידי הפילוסוף אריסטו. היוונים נהגו לקבור את כלביהם ואף לבנות מצבה, ובמצרים, כלבים דמויי מלטז הוצגו על חפצים מלכותיים, אלה מצביעים על כך שכלבים אלה זכו להוקרה רבה. המצרים, ומאות שנים מאוחר מכן, גם אירופאים רבים, האמינו כי למלטז היכולת לרפא חולים. על סמך התיעודים, עוד בטרם העידן הנוצרי גזע זה היה נפוץ בתרבויות שונות באזור הים התיכון
על אף התבלטותו של הגזע לאורך ההיסטוריה, מקורו המדויק של המלטז איננו ודאי. חלק סבורים כי הגזע פותח באי מלטה והוא תוצר כלאיים של כלבים מסוג פודל וקוקר, אחרים סבורים כי הוא פותח באיטליה ואילו קבוצה נוספת מאמינה כי מקורו מיבשת אסיה ולו חלק בפיתוח גזעים אסייתים קטנים אחרים
אין זה באמת משנה מהיכן הגיע המלטז אלא העובדה ששגשג לצד התרבויות השונות. בסמוך למאה ה-15, מצא מקום בטוח בחיקם ולבבם של אריסטוקרטים צרפתיים, בתקופת שלטונו של המלך הנרי השמיני המלטז הגיע גם לאיים הבריטיים. עד לסוף המאה ה-16, המלטז הפך לחיית המחמד המועדפות על נשות האציליים והמלוכה, גזע זה היה המועדף על המלכה אליזבת הראשונה והמלכה ויקטוריה. אמנים רבים, ביניהם פרנסיסקו דה גויה אשר שילב בציוריו את כלבים קטנים אלה בדיוקנים של נשים יפות
על אף ששרד את הנפילה של האימפריה הרומית וימי הביניים, המלטז כמעט ונכחד במאה ה-17 וה-18 כאשר ניסו להכליאו עם גזעים אחרים בכדי להקטין את מימדיו. לאחר ניסוי כמעט הרסני זה, מגדלים הכליאו פודלים, ספניאלים מיניאטוריים וכלבים קטנים ממזרח אסיה עם הגזע בכדי לשמור עליו. הכלאות רבות אלה גרמו להיווצרות וריאציות רבות של המלטז. רבים מאמינים כי המלטז הוא צאצאיהם הישיר של הבישון פריזה, הבולונז והוואנז
מגדלים אנגליים פיתחו את המלטז המוכר לנו כיום. המלטז נצפה לראשונה בארצות הברית בשנים המאוחרות של המאה ה19, הם הופיעו בתערוכות ווסטמינסטר הראשונות בסביבות שנת 1870. הגזע הוכר לראשונה בהתאחדות האמריקאית לכלבנות בשנת 1888 כגזע נפרד
כיום, המלטז הינו אחד הגזעים הנפוצים ביותר בארץ וזאת בשל היותו בן לוויה אידיאלי עבור משפחות עם ילדים גדולים ואנשים הלוקים באסטמה ואלרגיה לכלבים
